אופיר-שמש נ' ישראל בע"מ ואח'

פסק דין

זוהי תביעה קטנה לפיצוי התובעת על נזקי רכוש שנגרמו לרכבה בתאונה שארעה ביום 18.5.12 ובה היה מעורב רכבה של הנתבעת 1 אשר היה נהוג על ידי נהג מטעמה (הנתבע 3). יצויין, כי בעת הרבלנטית לאירוע התאונה, רכב הנתבעת 1 היה מבוטח על ידי הנתבעת 2.

על פי הנטען בכתב התביעה, במועד התאונה הנ"ל, בעיר טבריה, רכב הנתבעת 1 שלא ציית לתמרור עצור, פגע ברכב התובעת וגרם לו נזק. הנזקים שנגרמו לרכב התובעת נבדקו על ידי שמאי מטעמה של התובעת והוערכו בסך 6,089 ₪. בנוסף לסך הנ"ל, נטען בכתב התביעה, שילמה התובעת לשמאי מטעמה סך של 750 ₪ בגין שכר טרחה ולרכב נגרמה ירידת ערך בשווי 1,904 ₪. נוסף על הסכומים הנ"ל תבעה התובעת בתביעתה פיצוי בגין הפסד זמן, ריצות וטרטורים, ימי עבודה ובולים, בסך 1,000 ₪ ובסך הכל תבעה התובעת בתביעה את הסך של 9,743 ₪.

הנתבעים, בכתב הגנתם כנגד התביעה, הכחישו מעורבותו של רכב הנתבעת 1 בתאונה ונטען על ידם כי שלא בצדק שורבבו פרטיו של רכב הנתבעת 1 בתביעה. נטען לעניין זה כי אין זה מן הנמנע כי התובעת טעתה ברישום מספר הרישוי של הרכב שפגע ברכבה, וכי למעשה טעות ברישום ספרה אחת בלבד עלולה לשנות את זהות הרכב הנתבע.

כמו כן, הועלו על ידי הנתבעת טענות כנגד הסכום הנתבע ובעניין הנזק.

בנוסף הועלו על ידי הנתבעת טענות נוספות, מקדמיות, בנוגע לשאלת בעלותה של התובעת ברכב והיעדרו של אישור על אי הגשת תביעות. בדיון שהתקיים לפני בתביעה הקטנה היום ניתן מענה מספק לטענותיה הנ"ל של הנתבעת ובגין כך הודיעה הנתבעת, באמצעות נציגה, כי לא תעמוד על טענותיה המקדמיות.

במהלך הדיון שהתקיים לפני היום נשמעו עדויותיהם של התובעת והנתבע 3.

לאחר שמיעת העדויות וההתרשמות הישירה מהן ולאחר שקילת טענותיהם של בעלי הדין, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל.

בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז – 1976, פסק הדין ינומק בצורה תמציתית.

עדותה של התובעת הותירה עלי רושם אמין וחיובי. כזכור, העידה התובעת בעל פה כי במועד התאונה, נפגע רכבה על ידי רכב הנתבעת 1 שפרטיו הועברו לידיה על ידי צד ג' בסמוך ממש לאחר התאונה. לעניין זה העידה התובעת כי צד ג' רשם את הפרטים הנ"ל במקום. נציג הנתבעת ובצדק יש לומר, העלה חששו וטענותיו מדרך זו של רישום הפרטים ובצדק נטען על ידו כי טעות ברישום מספר אחד (ואוסיף ואציין לעניין זה כי אף טעות בסדר הרישום), עלולה היתה לשנות את זהות הרכב הפוגע, יחד עם זאת לא די בעניין זה כדי לפסול את עדותה ותביעתה של התובעת כפי שיובהר להלן.

לא ניתן היה להתעלם במקרה זה מן האמור בעדותה של התובעת לפיה הבחינה ברכב הנתבעת ובנוהג בו שאותה יכלה לזהות בוודאות היום, במהלך הדיון שנערך בתביעה.

בנסיבות, נראה כי יש לקבל את גרסת התובעת הגם שהנתבע 3 ביקש להכחישה.

אכן, יש בעצם העובדה, שעלתה מעדותו של הנתבע 3, לפיה הוא נהג ברכב הנתבעת 1 בקוו העובר במקום התאונה ובשעות הרלבנטיות, כדי לחזק עדותה של התובעת ולתמוך בה.

עדותו של הנתבע 3 שאינו זוכר מעורבות בתאונה, לא היתה מספיק נחצרת וכשנגדה ניצבת איתנה עדותה של התובעת, מצאתי מקום להעדיף את גרסת התובעת הגם שמדובר בעדות יחידה של בעל דין.

במכלול הדברים שהובאו לפני ולאור ההתרשמות החיובית מעדותה של התובעת, שוכנעתי כי עלה בידי התובעת להוכיח את עילת התביעה כדבעי.

בעניין הנזקים, הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית ולא ביקשו לחקור את השמאי מטעמה של התובעת על חוות דעתו. בנוסף, הנתבעים בסיכומי טענותיהם ולמעשה לאורך הדיון שנערך בתביעה הקטנה, לא עוררו כל מחלוקת בנושא, הגם שנטענו על ידיהם קודם לכן, במסגרת כתב ההגנה, טענות למכביר בנושא הנזקים.

בנסיבות, הריני רואה מקום לקבל את התביעה ובהתחשב בנזק שהוכח, מתוך זה שנתבע, הריני פוסקת בזאת כי הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 8,743 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (8.8.13) ועד היום.

בנוסף לסך הנ"ל ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובעת הוצאות המשפט בסך 250 ₪ ואף את אלה ישלמו הנתבעים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (8.8.13) ועד היום.

התשלום יבוצע בתוך 30 יום ממועד מסירת פסק-דין זה לנתבעת 2, אחרת – יישא הסכום האמור הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. 

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.